זוהר פלנץ- מילים, מנגינות, השראה, גיטרות, בס, שירה, קולות, עריכה דיגיטלית והפקה מוזיקלית, תמיכה כלכלית ובית חם להפקה. יונתן פלנץ- מילים, מנגינות, שירה, השראה, עזרה טכנית מקצועית, נפשית, בית חם ולב גדול להפקה.עמיר אלון- גיטרות, כלי נשיפה, תמיכה מקצועית. אבנר "Neki " דביר- גיטרות, בס , גופיצ'ן, קולות רקע ושירה. רון נתיב- גיטרות, בס. בן "zin " כהן- ביטים, קצב ממוחשב, עריכה דיגיטלית. אודיה עוזרי אלון- שירה וקולות רקע. זוהר גורן- קטעי מעבר, שירה, רעיונות.מוחמד ג'אבר- קריאה בערבית(אינשאללה). עקיבא פומרנץ- עוד. עמית לוי- גיטרה והשראה. חיים ערב- דרבוקה. טל נאמן- קלידים. רמי חובב- קטע סיום. דויד ליף- קטע מעבר. בוריס(חתולה)- קטעי מעבר טלי כהן-פלנץ- קולות רקע, אוכל טעים, ויעוץ אומנותי. ערן "דוגי" דייגי- עריכה ממוחשבת ותמיכה טכנית. אייר סמל- טכנאי הקלטה וחבלי הצלה. סטיב "שמעון" מיטשל- טכנאי הקלטות. רוויטל חלפון- טכנאית הקלטות ועזרה אדירה בהפקה. מיכה כהן- תופים וקלידים ומיחשוב ב"זה הזמן". שרון הצבעי- פסנר כנף ב"יותר מכולם". רונית רובז- קולות רקע ב"שיר אהבה למוזיקה". רבקה ריי- קולות רקע ושירה ב"שיר אהבה למוזיקה" וב"יותר מכולם". רועי נתני- קלידים ותוספות.

כבר מהחזרה מאוסטרליה בפברואר 2005 היה לי ברור שזה קורה, ביחד עם החומרים של "ערוץ ווילסון" והחומרים החדשים שכתבתי באוסטרליה במחברת "תכלת" המלאה בשירים. התחלתי להקליט בטירוף, בחדר הקטן שלי בקיבוץ. צוות מוזיקאים תמיד יש לידי ובקיבוץ יש הרבה יוצרים, ברוך השם, עמיר אלון, שמנגן גיטרה ובן "Zin " כהן שמתעסק עם מוזיקה אלקטרונית, וכל ג'אם בתקופה הזו נגמר בהתחננויות שלי לעוד טרק גיטרה אחד לפני השינה מחבר זה או אחר, שמאחורי כל זה המחשבות שלי רצו כל הזמן כמה שיותר ערוצים מוקלטים של כמה שיותר כלים ומנגינות, אחרי שלב ההכנות הגיעה שלב השירה ובו התגלה לאוזני הקול המדהים של אודיה עוזרי-אלון אשתו של עמיר, שהקליטה איתי את "כסף" ואת "חף מפשע". ואחרי שנגמר שלב העריכה כבר היה לי כרטיס להודו וכמו שאני אומר: "מה שכבר נוצר, זה הכי טוב שאפשר", אבקת אהבה מוכן, 12 שירים שביניהם 5 שירים מ"ערוץ ווילסון" ועוד שיר שזוהר שר בלעדיי – " עם כל נשימה", 7 שירים שלי ועוד 6 קטעי מעבר שהקלטתי בקיבוץ. נסעתי להפיץ את האהבה בכוחות עצמי בהודו שהמוני ישראלים שמטיילים קיבלו עותק חינם וקיבלו הסבר מעמיק על השירים. עוד במסע הזה עשיתי עטיפה לדיסק ב"נפאל" במפעל של ניירות אורז ששייך למשפחה חביבה בקטמנדו, 350 עטיפות ששקלו 27 קילו ואותן סחבתי חזרה להודו ומשם שלחתי לארץ. זהו סיפורה של אבקת אהבה....